באָבע מעשׂיות -גרסאות אגדות חז״ל בספרות המוסר ביידיש במאות השש עשרה שמונה עשרה

תוכן:

חשיבותם של הטקסטים הכתובים ביהדות אינה מוטלת בספק. הטקסטים נכתבו ובהמשך נדפסו, הועברו ויצרו את הרצף הבין-דורי. כדברי המשורר נתן אלתרמן באחד משירי 'הטור השביעי': ״דומה כאילו פתע מתאחה הגשר/ וקם בין התקופות הערוכות בסך […] כל זה שכבות בוקע – שבע, תשע, עשר/ בחרס ובנייר/ בנחושת ובקלף/ מאז ימי יבוס ועד תגלת פלאסר/ ועד חשמונאים אין דור שלא כתב״. העברת החלקים הסיפוריים, שנמסרו הן בעל-פה הן בכתב, היו בעיקר תחת אחריותהּ של האמא היהודייה, הבאָבע.

מה הייתה דמותה של אותה באָבע? עת ליטפה בידיה מבלי משים את ראשיהם של המיידל והייִנגל שלה על ערשם וסיפרה להם סיפור לפני השינה, דמתה יותר מכל ליאנוס, האל בעל שני הראשים. בראשה האחד הביטה לאחור ונזכרה בסיפורים ששמעה בילדותה מאמהּ וסבתהּ, או קראה במקורות יהודיים עתיקים שתורגמו ועובדו לשפת הדיבור, היידיש. אך בראשה השני, הביטה הבאָבע לעתיד וכך סייעה לצאצאיה לחלום. שכן הבאָבע הייתה שוזרת בתוך הסיפורים שינויים קטנטנים, תך נסתר בגוון שונה לבגד הסיפור, כפתור צבעוני. עיטורים אלו שנוספו על סיפורי ילדותה, כללו רמזים ותקוות לעתיד טוב יותר ומתוקן עבור ילדיה.  סיפורים אלו, על תכיהם וכפתוריהם, הם נושא הספר.

 

כתיבה: ד"ר נגה רובין

עריכה: הרב יעקב פישר

 

הוצאת "מכללת הרצוג - תבונות", תשפ"ב