שי אוריאל פיזם

שי בן בכור לכרמית ולשמעון, נולד בכ"ט באדר א' תש"ס (6.3.2000) באלון שבות. אח לראם, אדווה וצרי. בעל למעין, אבא לירדן-אורי.

כששי היה בן ארבע עברה המשפחה לקיבוץ עין הנצי"ב. בקיבוץ התערה בחברת הילדים ולמד להכיר ולאהוב את מרחבי העמק. הוא התאהב בחיי הקיבוץ, בטיולים בעבודה ובשיתופיות. ככל שהתבגר אימץ את השקפת העולם הקיבוצית הדוגלת בשוויון ובצניעות, והשתדל ליישם אותה בחייו.

שי למד בבית הספר שק"ד בשדה אליהו עד כיתה ח', ומשם עבר לישיבה התיכונית 'נווה שמואל' באפרת. כנער אהב מאוד את העבודה בגד"ש (גידולי שדה), הוא חי חיים בהם שילב אהבת תורה לצד אהבת ארץ ישראל. הוא אהב מאוד לטייל בארץ ולהכיר אותה לאורכה ולרוחבה, לשיר את שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, ולהכיר את הסיפורים מאחורי השירים והזמרים.

לאחר התיכון בחר ללמוד בישיבת ההסדר 'הר עציון' ולהתמסר ללימוד. בסוף השנה הראשונה ללימודיו בישיבה התחתן עם מעין, בת כיתתו וחברת נעוריו מהקיבוץ. השניים גרו באלון שבות, שם המשיך ללמוד לאחר נישואיו.

שי התגייס ושירת בחיל השריון, הוכשר כטען, עבר קורס מפקדי טנקים, ושירת כמפקד בפלוגת ׳להב׳ בגדוד 9 בחטיבה 401.

לאחר השירות שב לישיבה והתחיל בלימודי הוראה. במקביל היה פעיל בצוות החינוכי שהקים את הישיבה התיכונית 'הר עציון' לצעירים. תלמידיו הצעירים אהבו והעריצו אותו, והוא השתמש באנרגיות החיוביות שלו כדי להוביל אותם ולהטמיע בהם ערכים.

שי הצליח לשלב בין תכונותיו - מחד ידע להיות האדם הכי מצחיק וזורם, ומאידך - רציני ומחויב מאוד בכל דבר שעשה. בעל לב רחב ויכולת הקשבה, שאנשים הרגישו נוח לשוחח אתו.

שי היה איש משפחה מסור ואוהב, בן זוג תומך, מפרגן וקשוב, בן מסור להוריו. הקפיד על כיבוד הוריו ועל הקשר החם עם אחיו, שהיו קרובים לליבו. דאג לבקר את סביו וסבתותיו, שאהב והעריך, והתמיד להתקשר אליהם מדי יום שישי.

בשבת שמחת תורה תשפ"ד, החלה המלחמה. שי לא היה משובץ ליחידה מבצעית והחליט להגיע לפלוגת המילואים בגדוד בו שירת בסדיר, שם החל בהכנת הטנקים ללחימה בעוטף.

כיום לפני הפסקת האש חזר שי לביתו, וזכה להיות בלידת בתו ירדן-אורי. הוא נשאר בבית כשבועיים ובחר לחזור ללחימה. לפני שיצא נשאל האם לא קשה לו לחזור עכשיו כשיש לו ילדה, והוא ענה שעכשיו סיבת המלחמה עוד יותר ברורה, הוא יוצא להילחם בשביל הבת שלו, והצטרף להתקפה על שכונת בני סוהילה בפאתי חאן יונס.

בליל נר שמיני של חנוכה, כששי מפקד על צוות הטנק, שני טנקים יצאו להתקפה בשל היערכות האויב במרחב. לאחר ההתקפה, בנסיעה לאחור התנגש הטנק של שי במבנה וכתוצאה מכך חלק מהמבנה קרס על הטנק ושי נהרג במקום.

סמל ראשון שי אוריאל פיזם נפל בקרב ביום שישי, ג' בטבת תשפ"ד (15.12.2023). בן 23 בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בעין הנצי"ב.

הרב עמיחי גורדין, ראש ישיבת 'הר עציון' לצעירים ספד: "איבדתי שותף אמת. שותף צעיר לימים בן 23 אבל שותף אמת, שותף שסמכתי על שיקול דעתו, שותף שסמכתי על דרכו, שותף שידעתי שאני יכול ללכת לישון בשקט כשהוא בתמונה. להתראות אח ושותף אהוב. נעמת לי מאוד. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים".

משפחתו, חבריו ואנשי ישיבת 'הר עציון' לצעירים הקימו לזכרו את בית המדרש 'אוהל שי' בישיבה באלון שבות. בנוסף כותבים ספר תורה קטן נייד לטיולים, ושימושו ישלב ערכים של תורה ואהבת הארץ.

 

דף לזכרו של שי באתר "יזכור"

 

כתבה ב Ynet:    שי נפל שבועות אחרי לידת בתו הבכורה: "היו לו שבועיים הכי מדהימים איתה" - Ynet

 זה לזה - יוני רכטר ואביתר בנאי לזכרו של שי פיזם ז"ל 

על השיר: כמה שבועות אחרי ששי נהרג התחלנו לחשוב איך להנציח אותו ולהמשיך להאיר את אורו בעולם. כאשר הרב עמיחי גורדין ראש ישיבת הר עציון מוביל את התהליך. הבנו שאחת הדרכים להנצחה היא דרך שירה עברית. שי אהב את הארץ ואת שירי הארץ הטובה. והאמין בהקשבה אמיתית. הוא  האמין בחיבורים - חיבורים בין קודש לחול, חיבורים בין שמים לארץ וחיבורים בין שבטים שונים באומה שלנו. 
פנינו ליוני רכטר, ששי אהב מאוד והעריך את שירתו
חיפשנו מילים שיבטאו משהו מאורו של שי ומהרוח שלו. מכל מה שהוביל אותו בחייו.
מצאנו מילים של אברהם שלונסקי שנכתבו לפני יותר מחמישים שנה, ועדיין רלוונטיות ומתאימות לדור האמיץ שהתגלה כאן. מצאנו את שי במילים האלה, את האמונה שלו באדם, ההקשבה שלו, הפשטות שלו ואת האהבה והגעגוע.
השיר הולחן, על ידי יוני והוא הזמין את אביתר בנאי לשיר יחד איתו את השיר
השיר "זה לזה" מתאר כמיהה לחיבור והקשבה. אנו מתפללים שהמילים האלו יפתחו שערי רצון בתוכנו
יוני: "השיר הזה החל את דרכו לא הרבה אחרי 7 באוקטובר ולקח לו יותר
משנתיים לצאת לעולם. איני יודע באיזה הקשר אקטואלי נכתב הטקסט של
אברהם שלונסקי אבל כשעבדתי עליו מצאתי הקשרים לא מעטים לימינו.
אחרי שסיימתי את הלחנתו פניתי לאביתר בנאי ושמחתי שהוא נעתר בחיוב
לפנייתי. למרות המורכבות ריבוי הדעות והמחלוקות בינינו,
אנו מחויבים ׳זה לזה׳ להגן על המקום בו אנו חיים ופועלים."