פנינה לוי

פנינה נולדה בפתח תקווה בי"ד באייר תר"צ (1930), להוריה אברהם וחנה כהן-הרמתי. אימה עלתה עם משפחתה מבבל (עירק) בתחילת המאה ה- 19. משפחתה טיפלה בקבר יחזקאל הנביא. סבה החכם מנשה חבה, אחד משלושה אחים תלמידי חכמים מקובלים שלמדו מה'בן איש חי', והמשיכו בלימוד התורה בירושלים. בתרפ"ז (1927) היה ממקימי הישוב הראשון בגוש עציון 'מגדל עדר'. כשהלך לעולמו הודיעו בחדשות ש"גדול חכמי בבל הלך לעולמו".

אביה עלה עם משפחתו מתימן בתרע"א (1911). אימו סעידה נפטרה בדרך לארץ. אביו דוד שימש 'שלישי לאב בית דין' בתימן, והיה גדול בתורה. שנתיים אחר הגיעם ארצה נפטר. 

לאחר שנישאו, גרו הוריה בפתח-תקווה בדירת חדר. בתרצ"ב (1932) זכו לקנות אדמה מקק"ל בשכונת מחנה יהודה. אביה בנה חדר ובו גידלו עשרה ילדים. לימודים בבית-ספר היו כרוכים בתשלום. אביה עבד כשרת בבית-ספר בתל-אביב ויכול היה לרשום ילד אחד חינם. הוא בחר בפנינה שהייתה בת שש. פנינה נשארה עם אביה כל השבוע בתל-אביב, וחזרו הביתה בסוף השבוע. הריחוק מהבית היה קשה. פנינה הצטיינה בלימודיה. בכיתה ה' ייצגה את בית הספר בכנס ארצי ב'אוהל שם' ונשאה דברים שכתבה. בתיכון למדה לימודי ערב ב'נוער העובד והלומד' בפתח-תקווה, ופרסמה שירים וכתבות בעיתון 'במעלה'.

בתש"ה (1945) גויסה פנינה ל'הגנה', הדביקה כרוזים בלילות והתאמנה בפרדסים.

בתש"ז (1947) נפטרה חנה אימה של פנינה בתאונת פתילייה. נותרו עשרה ילדים, הקטן בן שלושה חודשים. היה זה משבר מאוד קשה.

בתש"ח (1948) התגייסה פנינה לצה"ל ושירתה כמה חודשים בשלישות הראשית ביפו. משם עברה למעברה ליד ראש פינה ועבדה כגננת. בנוסף ייצגה את הסוכנות היהודית בהקמת מושב אליפלט.

בתש"ט (1949) החלה ללמוד גננות בסמינר 'אפרתה' בירושלים, ובסיום לימודיה החלה לעבוד כגננת במושב חפצי-בה, ברמת השרון. ובקיבוץ כפר סאלד.

בל"ג בעומר תשט"ו (1955) הכירה פנינה את יעקוב לוי בדרך לקבר רשב"י במירון ובג' בתמוז נישאו. תחילה גרו באילת אך עזבו מהר מפאת החום הכבד, עברו למגדיאל ונולד משה בכורם. הם הצטרפו לגרעין שהקים את מושב כפר מימון, שם נולדה חנה. יעקוב היה חקלאי ופנינה הייתה גננת במושב שוקדה הסמוך. מכפר מימון עברו למושב זיתן, שם נולד חננאל. יעקוב עבד ב'סולל בונה' ופנינה הייתה גננת במושב. מזיתן חזרו למגדיאל, בנו בית ונולדו סיגלית וצוריאל, אסתר, שמחה ויגאל. פנינה עשתה הסבה להוראה ולימדה במגדיאל.

בתשל"ד (1974) עברו לאלון שבות בעקבות דב ופנינה ברנדר, חבריהם מכפר מימון. פנינה למדה הנחיית הורים במכון 'אדלר', ובמשך 15 שנה הנחתה חוגי הורים מטעם תנועת 'אמונה' בשמונה ישובים בחבל עדולם בהצלחה מרובה. גם ריכזה קייטנות לאימהות ברוכות ילדים בירושלים.

פנינה הייתה אשת חסד לקרובים, שכנים ולאנשים זרים, אשת שיחה לחברות מהיישוב שבאו להתייעץ ולקבל מחוכמת החיים שלה, ומטפלת זוגית ומשפחתית בהתנדבות שהצילה משפחות מפירוק.

המשפחה הייתה הדבר החשוב ביותר עבורה, לה מסרה את נפשה, וכך כתבה לילדיה: "הדבר שנותן לי אושר זה לראותכם אוהבים, אהובים ומאוחדים, אני מרגישה שיש שכר לעמלי. נוכחתי לדעת כי מה שהחיים עצמם מלמדים אין ללמוד בשום אוניברסיטה, סמינר או כל מקום אחר. החיים עצמם, אם ישכיל האדם, יידע ללמוד מהם הרבה. לימדו לוותר, כי כל ויתור יש בו רווח. לימדו לכבד, כי אם תדעו לכבד, יכבדוכם. ומעל הכול לימדו לאהוב אהבה של אמת."

פנינה זכתה ל-36 נכדים ולחמישה נינים.

בתש"ע (2010) חלתה בסרטן, בכ"ג באלול תשע"ו (2016) נפטרה ונטמנה בבית העלמין האזורי בגוש עציון.

ת.נ.צ.ב.ה.

לצפייה בפרטי הספר שכתבה פנינה לוי לחצו כאן.