יהודית ויעקב מימרן

באנו, ראינו, נשארנו

הגענו לאלון שבות בשנת תשל"ז, 1977.

 

משפחה זה הכול

נישאנו בשנת 1969 וגרנו בבית וגן בירושלים. כשעברנו לאלון שבות גרנו זמנית בדירת "עמידר" מול הסופר, ובל״ג בעומר תשל״ח חנכנו את ביתנו ברחוב השיירות.

 

חוק הדתיים השלובים

משפחת בתנו שלומית, הנשואה ליניב סרי מתגוררים באלון שבות.

 

העבודה היא חיינו

יהודית עבדה בבנק מזרחי כאשר פתח סניפו בישוב, לאחר מכן עבדה במנהל התכנון, במשרד הפנים, ובלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. יעקב עבד במכון הגיאולוגי, לאחר מכן במשרד התשתיות הלאומיות. לאחר פרישתו שימש יועץ עצמאי.

 

סיפורים מהשנים הראשונות

כאמור גרנו זמנית בבניין במרכז הישוב הישן. הגענו לדירה (סחוטים מנסיעה מתישה בחום אוגוסט לוהט) והתקבלנו בסבר פנים משיב נפש ע״י שכנתנו לכניסה - אסתי רוסט. לימים נפרדו בתינו אך הצטלבו דרכי ילדינו אפרת ואמיתי שהקימו ביתם בנחושה.

 

זה מרגש גם אותנו

יעקב: בשנות כהונתי בוועד הישוב נחתמו הסכמי אוסלו. חלק מרוכשי הדירות ב״משולש כח" (28 יח״ד ברח׳ הזית) קיבלו ״רגליים קרות״ ו״השתחררו״ ונותרו לנו מספר דירות שלא היה להן דורש (לא יאומן…). הישיבה ״נרתמה״ ורכשה שתיים, ולשמחת הוועד היו עוד מספר מתנדבים, כך שתוכנית הבנייה בוצעה בשלמותה.

 

המתנדבים בעם ברכו ה'

חברות בוועד הישוב, ועדות שונות, חברות בהנהלת עמותות שונות, גבאות, לימוד גיאולוגיה במסגרת בית הספר למחוננים ״אפיקים״.

 

אחד יחיד ומיוחד

יישוב עם הרבה קשרי ידידות ועזרה הדדית.

 

הבה נאחל

מאחלים ליישוב שיישמר אופיו ובע״ה תורחבנה יריעותיו.