מתתיהו אלוש ובטי הלפרן

-

באנו, ראינו, נשארנו

מתתיהו: רות ע"ה ואני הגענו לאלון שבות בתשל"ב (1972).

בטי: אני הגעתי לאלון שבות עם נישואיי למתתיהו בתשע"ט (2018).

 

משפחה זה הכול

מתתיהו: הגענו כמשפחה המורכבת מזוג הורים ושלושה בנים כשהגדול בן ארבע וקצת. היו אז הרבה מועמדים להתקבל ליישוב. זכינו בזכות רות ע"ה שהייתה האחות הראשונה במרפאת קופת חולים המקומית. עם הזמן נוספו עוד שני בנים, ועברנו לבית ב"בנה ביתך". בתשע"ח (2018) נפטרה רות ממחלה. הילדים עפו מן הקן איש איש בתורו, ואין אחד שגר באלון שבות היום.

בתשע"ט (2018) נישאו בטי ומתתיהו. לבטי יש ארבע בנות מנישואים קודמים והן לא גרות באלון שבות.

 

העבודה היא חיינו

מתתיהו: רות עבדה 35 שנים כאחות באלון שבות, עד שיצאה לגמלאות. אני עבדתי כמרצה בכיר בנושאים שונים הקשורים למחשוב במכון לב (בית ספר גבוה לטכנולוגיה) וכמהנדס תוכנה בחברת י.ב.מ., קודם בתל אביב ואחר כך בירושלים, עד שפרשתי לגמלאות.

בטי: אני בעלת תואר דוקטור בספרות צרפתית. עבדתי בהוראה ובמחקר בכמה אוניברסיטאות בצרפת, ועבדתי בספרייה הלאומית בירושלים כבוחרת (סלקטורית) של החומר הצרפתי בספרייה. לאחרונה פרשתי לגמלאות.

 

סיפורים מהשנים הראשונות

מתתיהו: כשהגענו לראשונה לאלון שבות בחורף תשל"ב הבית המיועד לנו לא היה מוכן, לא מחובר למים או לחשמל, נעול והמפתחות בידי הקבלן. השיטה אז הייתה לפתוח את הדלת איך שהוא ולפלוש בלילה, ובבוקר להעמיד את הקבלן בפני עובדה, מין "חומה ומגדל" מקומי. בשלב ראשון התחלתי לפרוץ דלת של בית לא נכון. כאשר העמידו אותי על טעותי, ועד שמישהו יותר מוכשר פתח את הדלת הנכונה, באו כמה תלמידי ישיבה חסונים (שחלקם היום רבנים מכובדים; בעצם כולם מכובדים גם אם לא כולם רבנים) ועזרו להעביר את הרהיטים והמכשירים החשמליים מעל הקיר הנמוך יחסית של מרפסת המטבח. בבוקר פרסנו צינור כדי להתחבר למים של הבית ממול וכן כבל לחשמל. לקח עוד זמן לא מבוטל עד שזכינו לחיבורים תקניים.

 

המתנדבים בעם ברכו ה'

יש ביישוב (עם תגבורת של יישובים אחרים בגוש) קבוצה של אומרי תהילים, חמישה פרקים ביום לכל אחד, כך שעם כל חברי הקבוצה משלימים קריאת ספר תהילים כל יום כמה פעמים. לצורך כך מונפק לכל אחד פתק לפני תחילת החודש המפרט אלו פרקים עליו לקרוא כל יום בחודש הקרוב. את המיזם ייסד חברנו ר' אליהו נתנאל ז"ל, ואת הרשימות אני (מתתיהו) מנפיק כבר יותר משלושים שנה, כל חודש גם אם אני במילואים, בחו"ל או בבידוד. כל מי שמתרשם מוזמן להצטרף לקבוצה.

עוד מיזם של עשרות שנים שאני חבר בו: כל בוקר של יום חול בשעה 5 (ובשבתות אחרי מנחה גדולה) מתאספים כמה זריזים ללימוד דף יומי. זה התחיל בתלמוד בבלי (כמה מחזורים), עבר גם על "היד החזקה" של הרמב"ם, ובימים אלו אנו מתקרבים לסיום התלמוד הירושלמי. כל אחד מוזמן להצטרף, זאת שעה מצוינת שלא מתנגשת עם שום בר מצווה, חתונה או פגישת עבודה. ההשקעה היחידה הנדרשת היא בשעון מעורר יעיל.

 

אחד יחיד ומיוחד

הייחודיות של אלון שבות היא הקהילתיות כמובן. זה היישוב הקהילתי הראשון, והוא קבע דגם של לכידות חברתית, עזרה הדדית, ודיבוק חברים באופן כללי.

 

שינוי לטובה

הייתי מרחיב את גבולות היישוב כדי לאפשר יותר שטחים ירוקים יחד עם יותר בנייה לטובת דורות ההמשך. מותר לחלום, לא?

 

הבה נאחל

עד עכשיו לא רע. יהי רצון שנמשיך באותו כיוון ביתר שאת וביתר עוז.

 

 

דף לזכרה של רות אלוש ע"ה

 

מכתב שנשלח למושקו בהקשר לקליטת משפחת אלוש ליישוב