אריה ושרה (קופרמן) רוט
באנו, ראינו, נשארנו
שרה: אהרן ז"ל ואני הגענו לאלון שבות בתשל"ב (1972).
אריה: הגעתי לאלון שבות אחרי נישואיי לשרה בתשע"ב (2012).
משפחה זה הכול
שרה: כל תשעת ילדיי נולדו באלון שבות, וכולם למדו בבית הספר האזורי. כשיעל, התשיעית בילדינו, סיימה את בית הספר, אהרן זכה לברך את המחזור שלה כאבא שתשעת ילדיו למדו באותו בית ספר. כל ילדינו היו חניכי 'בני עקיבא' ומדריכים. זכינו לחגוג ביישוב את כל הבריתות, הקידושים, ברי המצווה ובנות המצווה של כולם, וכן גם שבתות חתן וכלה, הכול פה ביישוב.
זכינו לחמישה דורות בגוש – אימי ואבי שאול ומרים קצבורג ז"ל, אהרן ז"ל ואני, תשעת ילדינו, נכדינו בכרמי צור, והיום נכדנו אביחי ואשתו גרים בכולל עם בתם, הנינה שלי, שהיא דור חמישי להוריי באלון שבות. אהרן ז"ל נפטר בניסן תשס"ח. בתשע"ב נישאתי לאריה שעבר לגור באלון שבות.
אריה: נולדתי בתל אביב, למדתי אלקטרוניקה בישיבת 'מרום ציון' בירושלים, שירתתי בחיל האוויר ונישאתי בתשל"ג (1973) בירושלים. גרנו תחילה ברמת אשכול בירושלים ועברנו לפסגות. שם נולדו לנו 11 ילדים, תשעה מהם נשואים. בתשע"ב נישאתי לשרה.
חוק הדתיים השלובים
יש לנו כאן נכד, אביחי קושיצקי שגר בבנייני הכולל ולומד בישיבה. נשוי פלוס בת, הנינה שלנו.
העבודה היא חיינו
שרה: זכיתי ללמד שנתיים בבית הספר בקרית ארבע, ואחר כך 22 שנה בבית הספר האזורי. אחר כך לימדתי בישיבה התיכונית 'נווה שמואל' 24 שנים, באולפנת 'שבי רחל' ובבית המדרש התיכוני שנקרא היום 'דרך אבות', מיום הקמתו. לאחר 47 שנות הוראה יצאתי לפנסיה. היום אני מתנדבת בבית ספר 'ראשית' בהוראה מתקנת במתמטיקה ובבית ספר 'שירת חנן' בהוראה מתקנת.
אריה: פתחתי חנות שירות אלקטרוניקה לרכב בשם 'רדיו אריה' בירושלים, ולאחרונה אני נותן שירותי רכב שונים, טסטים, טיפולים ועוד.
סיפורים מהשנים הראשונות
שרה: יש לי זיכרונות רבים: החג הראשון בתוך שלושה ימי מצור, הלילה הראשון כשנסענו מהחתונה בירושלים ישר לאלון שבות. הקידושים שערך אבי סבא שאול בבית הכנסת, ושיעורי הציור של אימי מרים קצבורג. סיפורי עזרה למשפחות במלחמת יום כיפור, כשאהרן היה רבש"ץ ולא גויס. שיעורי תנ"ך שהעברנו לגרעין הדרום אפריקאי אצלנו בבית במשך שבע שנים. התקיעות השניות והשלישיות בכל מיני בתים אחרי התפילה בראש השנה. זכור לי איך אהרן חזר בוכה מהתקיעות אצל איצ'ה מאיר תמר רוזנברג ביום הרצח של חתנם (בעלה של שרל'ה) בנגוהות. טיולי חול המועד היישוביים, מסיבות פורים הראשונות. יש לי תמונות של חצר חסידית וחופה שבה אהרן חתן וינקל'ה כץ כלה.
זה מרגש גם אותנו
יש הרבה זיכרונות. סוכתנו בליל ראשון של סוכות והסיפורים של אהרן לכל הילדים שהגיעו. מדורות ל"ג בעומר ליד ביתנו שהיה ברחוב התאנה, המדורה השכונתית ושוב סיפורי הצ'יזבטים של אהרן עד מאוחר מאוד בלילה. מגלשות השלג בירידה מהישיבה למשתלות.
המתנדבים בעם ברכו ה'
אהרן נתן שיעורי תנ"ך בביתנו בשבת לגרעין הדרום אפריקאי במשך שבע שנים, כולל טיולים. אני זוכרת את הגביע לאליהו שנתנו לו במתנה, הוא משמש אותנו כל שנה בפסח. כמו כן, שיעורי ציור לילדים של אימא שלי במקלט.
אחד יחיד ומיוחד
יש באלון שבות הכול, כל העדות וכל השפות. הרבה אנשי חינוך. הרבה רעש של הנוער בלילות שבת ובקיץ. הרבה שמחות, חלקן משותפות. הרבה שיעורי תורה לכל גיל. הרבה עזרה הדדית. עדליידע מושקעות וטקסי יום העצמאות שילדיי מגיעים אליהם עם הנכדים עד היום.
בנוסף היישוב מעניק קבלת פנים יפה ומתאפיין בחסד, אחווה ורעות.
שינוי לטובה
הייתי בונה לזוגות הצעירים ויוצרת פעילויות כמו שהיו לנו יחד בזמנו – טיולי משפחות יחד לצעירים, כמו מועדון 50 פלוס – מועדון 30 מינוס.
הבה נאחל
שנמשיך לרוות נחת מילדינו ומנכדינו, שנמשיך בפעילויות החברתיות, בעזרה ההדדית, בשיעורים הרבים. ושלא נשכח אף אחד בעתות צער ושמחה.
