יצחק ולאה צפדייה

-

באנו, ראינו, נשארנו

הגענו לאלון שבות בתשנ"ז (1997).

 

משפחה זה הכול

עלינו לארץ בתשנ"ו (1996) והיינו שנה בכפר עציון בתכנית 'בית ראשון במולדת'. עלינו עם ארבעה בנים ובתנו החמישית נולדה באלון שבות.כל אחד מילדינו שירת בצבא בחיל שונה: גולני, נח"ל, חובלים, איסוף קרבי וחיל האוויר. אנחנו כמובן גאים בהם מאוד!

כל אחד מהם מתגורר היום במקום אחר בארץ: אפרת, קרית מלאכי, לוד, ירושלים ותל נוף.

 

חוק הדתיים השלובים

ביישוב גרה רוזה מוהדב, אימא של לאה. כמו כן יש לנו מחותנים באלון שבות - צורית ויוסי אליצור, שבננו גד נשוי לבתם תמר, וסוזן וולף, שבתנו הודיה נשואה לבנה אהרון.

 

העבודה היא חיינו

היום יצחק נטורופת ואיש עסקים, ולאה המנהלת הפיננסית של העסק.

 

סיפורים מהשנים הראשונות

בחודשים הראשונים של עלייתנו לארץ הגענו כל שבת מכפר עציון לאלון שבות עם הילדים הקטנים כדי להתפלל בבית הכנסת הספרדי. כך בגשם, שלג ובכל מזג אוויר. בבית הכנסת קיבלו אותנו עם תה חם ועוגיות. חשבנו שזו הנורמה, אבל התברר שאליהו נתנאל ז"ל דאג שכך יהיה. בבית הכנסת הספרדי הרגשנו מחובקים ודאגו לנו. קבלת הפנים כל שבוע הייתה מיוחדת ומחממת את הלב.

 

המתנדבים בעם ברכו ה'

לאה הייתה רכזת קליטה של עולים חדשים מפרו שהגיעו לארץ בתשס"ב (2002).

 

אחד יחיד ומיוחד

הייחוד של אלון שבות הוא בחסד ובאכפתיות. אותנו קיבלו לפני יותר מעשרים שנה באהבה ועזרו לנו להיקלט טוב בארץ.

 

שינוי לטובה

יותר פעילויות תרבותיות.

 

הבה נאחל

בריאות טובה ושהיישוב יגדל ויתרחב.