משה (מוסא) ודינה ברלין

-

באנו, ראינו, נשארנו

הגענו לאלון שבות בתשס"ג (2003).

 

משפחה זה הכול

לאלון שבות עברנו מאלקנה בזכות שני ילדינו נגה ואלחנן (להם תסמונת דאון) שלא מצאנו להם מסגרת חינוכית מתאימה בשומרון. כאן מצאנו את בית ספר 'ראשית' שהוא המסגרת שרצינו, וכערך מוסף קבלנו את מועדון 'שלוה'. ששת ילדינו הביולוגיים מצאו את מקומם איש וביתו, ואנחנו פה מנסים להשתלב.

 

העבודה היא חיינו

מוסא עבד בעבר ב'רפאל', אוניברסיטת 'בר אילן', תעשיה אווירית, ובו זמנית בנגינה (כליזמר). כיום גמלאי. דינה הייתה בעבר חברת ההנהלה הארצית של 'בני עקיבא' ושימשה כרכזת ההדרכה, ואחר כך עבדה בהנהלה העולמית. לאחר הולדת בכורנו נשארה בבית והפכה לעיקרו.

 

סיפורים מהשנים הראשונות

מוסא: היו מאנשי אלון שבות שפגשו אותי בעבר בשמחות השונות ואחד מהם אמר לי כשפגש אותי ביישוב: "אף פעם לא ראיתי אותך בבגדי חול... "

 

אחד יחיד ומיוחד

בזכות הישיבה הישוב יותר צעיר ודינמי .

 

הבה נאחל

שאלון שבות תאריך ימים לפחות כמו האלון הבודד.