יעל שטרנטל

כ' בתמוז תרפ"ט - י' בסיוון תשפ"ג
-

יעל נולדה באיטליה, להוריה מרצ'לה ובנימין מורפורגו בכ' בתמוז תרפ"ט (28.7.1929).

בינקותה עברה המשפחה למילנו שבצפון ושם גדלה. המשפחה חייתה באיטליה מדורי דורות ופרסום חוקי הגזע ב-1938 גרמו לבני המשפחה לזעזוע עמוק ולכאב רב.

יעל גורשה מבית-הספר הכללי והועברה לבית-ספר יהודי שהקימו אנשי חינוך יהודים שגורשו אף הם ממקומות עבודתם בתיכונים ובאוניברסיטאות.

לאחר מכן כשהעיר הופצצה היא עברה להתגורר אצל דודיה בפדובה, תקופה שהיא זוכרת בחיבה, למרות היותה אז כבר יתומה מאב ורחוקה מכל שאר בני המשפחה.

ב-8.9.1943 הפכו הגרמנים מבעלי ברית של האיטלקים לכובשים, תוך יום אחד. אימה של יעל נסעה לקחתה מבית הדודים, שמנסים להדרים לכיוון כוחות בעלות-הברית. בדרך חזרה עלו חיילים גרמנים על הרכבת והחיילים האיטלקים נכנעו ללא קרב. למזלן של יעל ואימה במקרה זה הגרמנים חיפשו חיילים ולא יהודים...

הביתה כבר לא ניתן היה לחזור עקב המצב. וכך, עם מזוודה קטנה, לנסיעה של יום אחד כדי להחזיר את הבת הביתה, הן החלו לעבור ממקום למקום, הסתתרו, היה גם חשש מהלשנות, ובמאמצים רבים הצליחו להשיג תעודות מזויפות ולהבריח את הגבול לשוויץ. 

למרות החיים הלא קלים והלא פשוטים יעל הייתה תמיד, לאורך כל חייה, אופטימית הרואה בכל אחד את הטוב שבו.

יעל הצליחה לעלות ארצה ולפגוש כאן, לאחר שש שנות פרידה, את אחיה ואחותה שעלו ב'עליית הנוער' ב-1938.

אימה עלתה ארצה אחריה ושתי אחיותיה הגדולות נשארו באיטליה.

יעל הכירה את משה כשעבדו יחד במוסד חינוכי בירושלים. במוסד היא עבדה עם ילדים ונוער, רובם ניצולי שואה, והייתה בשבילם משענת וקרן אור.

יעל ומשה התחתנו בירושלים ומאוחר יותר עברו לחדרה, עקב עבודתו של משה, בשאיפה לחזור לעיר בעתיד. יעל עבדה במוסדות חינוך למיניהם עם ילדים ונוער בסיכון  והייתה כל חייה עובדת מסורה מאוד ואהובה מאוד על כולם. תמיד גם לימדה ועזרה בהתנדבות, בשקט ובענווה.

באביב תשמ"ו (אפריל 1986) עברו יעל ומשה לאלון-שבות, השתלבו בחיי הקהילה שקיבלה אותם במאור פנים ונהנו משיעורי התורה המעשירים ומפעילות תרבותית מגוונת.

גם באלון-שבות השתלבה יעל בהתנדבויות שונות, לימדה ועסקה בחינוך במסירות אין קץ ממש כמעט עד יום מותה. יחד עם משה השתתפה בימי העיון בתנ"ך במכללת הרצוג עד שנתה האחרונה. ימים אלו היו ימי "הנופש השנתי" שלהם.

למרות שכאבה מאוד את פטירתו של משה בעלה, לו הייתה נשואה למעלה מ-60 שנה, המשיכה להקרין אופטימיות ולהעריך מאוד את מה שיש.

בני המשפחה, הקרובים והרחוקים, גדולים כקטנים, היו מאוד קשורים אליה והיא יצרה קשר מיוחד עם כל אחד ואחד.

נפטרה בשיבה טובה בביתה, כפי שרצתה, בי' בסיוון תשפ"ג (30.5.23).

ת.נ.צ.ב.ה.

מסמכים: